לוותר או לא?

 כמה מילים על ויתור (*)

אחת התופעות שיוצא לי הרבה להתקל בהן,

זה נשים שנמצאות בכל מיני מורכבויות בזוגיות,

ונוקטות בגישה של 'לוותר'.

זו יכולה להיות אישה שכל בקר רק היא מארגנת את הילדים

ולוקחת אותם לפני העבודה בלחץ כשבעלה ישן בנחת,

ובשם הויתור בולעת את האכזבה והתסכול שיש בתוכה,

וכורעת תחת העול

זו יכולה להיות מישהי אחרת שבעלה כל יום מתעכב בעבודה

או בדרך או בכל מקום אחר, ובשם הויתור היא מבליגה ושותקת

ולא מספרת כמה זה קשה

זו יכולה להיות גם אישה שבעלה מדבר אליה בצורה לא מכבדת,

והיא מבליגה ומוותרת ושותקת וממשיכה כאילו כלום.

זה יכול להיות עוד 1001 צורות שנשים מוותרות בהן-

לכאורה מעשה נאצל וטוב,

אבל שוב ושוב מגלות שהויתור הזה,

במקום להוליד שמחה וקרבה,

מוליד התדרדרות במצב, כעס וריחוק.

אפשר להגדיר ויתור בכל מיני אופנים

(אגב על הקב"ה שצריך להדבק במידותיו

כתוב שהאומר שהוא ותרן יוותרו מעיו או חייו,

זה נושא מרתק ללמידה ולהעמקה בהזדמנות)

אבל לרוב מה שאנחנו קוראים לו ויתור,

הוא בעצם איזשהי כניעה ממקום חמוץ בלב,

או ממקום חלש שלא מסוגל שלא.

ויתור כזה, ובטח בזוגיות הוא לא דבר בריא.

הוא מגיע בדרך כלל או מחולשה-

אני לא מצליחה 'להכריח' את בעלי לקחת את הילדים

אז אני נאלצת לעשות את זה לבד

(ואפילו- אני לא רוצה להתעמת עם בעלי

או ליצור סיטואציה שעלולה לגרום חיכוך ולכן 'אוותר')

הויתור כאן הוא לא ויתור עבורו באמת, מתוך רצון לתת לו,

אלא הוא ויתור על עצמי, על מה שנדרש ממני

כדי להביא את המקום שלי,

על מה שאני רוצה- או יותר נכון לא רוצה לעשות-

אבל לא שומרת על הגבולות שלי,

ולכן אני מעדיפה להרגיש צודקת וקורבנית,

ולסבול בתוכי וגם בפועל, ולכעוס ולהיות מתוסכלת,

אבל לקרוא לזה ויתור וצדיקות.

שלא יובן לא נכון- אני חלילה לא נגד נתינה,

הענקה ופרגון בזוגיות, כשזה בא ממקום בריא.

אני הכי בעד שבעולם.

אבל מקום בריא זו נתינה שבאה מרחבות, מרצון טוב, מאהבה.

הדרך להבדיל בין ה2 היא פשוטה.

כשאני עושה משהו ומרגישה אחר כך טוב על הלב, שמחה וסיפוק,

כנראה שזו הייתה נתינה ממקום שבאמת רוצה ומסוגל.

כשאני עושה משהו ומרגישה טינה ומרמור, ותסכול וקורבנות,

כנראה שאני בעיקר חוששת להביא את עצמי,

או להיות במקום גבוה יותר במערכת הזוגית,

ומכנה את זה בשמות נאצלים.

דרך אגב, זה לגמרי לגיטימי שמשהו מפחיד אותי

ואני לא פועלת בצורה האידאלית.

כולנו בני אדם, לכולנו יש לאן להתקדם.

אבל חשוב להיות מודעים למקור הבחירה שלנו,

לשורש שלה, ולמקום שאליו אנחנו מכוונות,

כי לטווח הארוך זה כמובן גורם בעיקר נזק.

קודם כל לעצמנו-

בלב הולכת ומצטברת טינה ומרמור וכעס ותסכול,

ותחושות קשות כלפי הבעל או מי שזה לא יהיה,

שבסופו של דבר גורמות לי להיות כבויה ועצובה,

לחומה של משקעים להיבנות לה בינינו וליצור ריחוק,

ולי לעשות דברים שאני לא באמת רוצה ונכונה,

ובעיקר לוותר על להביא את הלב שלי לקשר.

וחבל ממש

לוותר ולהרוויח יותר-

זה כשעושים את זה מתוך רצון ובחירה ובלב שמח ולא מכורח.

אחרת רק מפסידים יותר

(*) האמור לעיל מופנה לנשים,

בהתאם למבנה הנפש שלהן והעבודה הנכונה עבורן.

אצל גברים הדברים שונים.