2 דברים מופרכים שסיפרו לך על בטחון עצמי

בטחון עצמי

אין אישה שלא הייתה רוצה להרגיש שלמה יותר עם מי שהיא ובטוחה להביא את עצמה ב100%

2 דברים מופרכים שלימדו אתכם בנושא, ואיך באמת עושים את זה..

https://youtu.be/Sybuinvakas

ואם עוד לא הורדת את המדריך...

מדריך מתנה זה פה: https://at-ori.ravpage.co.il/madrich4t

#התפתחותאישית #נשיות_יהודית #תוכנית_אורי #להיות_הכי_שאת #בטחון עצמי #בטחוןעצמי

לוותר או לא?

 כמה מילים על ויתור (*)

אחת התופעות שיוצא לי הרבה להתקל בהן,

זה נשים שנמצאות בכל מיני מורכבויות בזוגיות,

ונוקטות בגישה של 'לוותר'.

זו יכולה להיות אישה שכל בקר רק היא מארגנת את הילדים

ולוקחת אותם לפני העבודה בלחץ כשבעלה ישן בנחת,

ובשם הויתור בולעת את האכזבה והתסכול שיש בתוכה,

וכורעת תחת העול

זו יכולה להיות מישהי אחרת שבעלה כל יום מתעכב בעבודה

או בדרך או בכל מקום אחר, ובשם הויתור היא מבליגה ושותקת

ולא מספרת כמה זה קשה

זו יכולה להיות גם אישה שבעלה מדבר אליה בצורה לא מכבדת,

והיא מבליגה ומוותרת ושותקת וממשיכה כאילו כלום.

זה יכול להיות עוד 1001 צורות שנשים מוותרות בהן-

לכאורה מעשה נאצל וטוב,

אבל שוב ושוב מגלות שהויתור הזה,

במקום להוליד שמחה וקרבה,

מוליד התדרדרות במצב, כעס וריחוק.

אפשר להגדיר ויתור בכל מיני אופנים

(אגב על הקב"ה שצריך להדבק במידותיו

כתוב שהאומר שהוא ותרן יוותרו מעיו או חייו,

זה נושא מרתק ללמידה ולהעמקה בהזדמנות)

אבל לרוב מה שאנחנו קוראים לו ויתור,

הוא בעצם איזשהי כניעה ממקום חמוץ בלב,

או ממקום חלש שלא מסוגל שלא.

ויתור כזה, ובטח בזוגיות הוא לא דבר בריא.

הוא מגיע בדרך כלל או מחולשה-

אני לא מצליחה 'להכריח' את בעלי לקחת את הילדים

אז אני נאלצת לעשות את זה לבד

(ואפילו- אני לא רוצה להתעמת עם בעלי

או ליצור סיטואציה שעלולה לגרום חיכוך ולכן 'אוותר')

הויתור כאן הוא לא ויתור עבורו באמת, מתוך רצון לתת לו,

אלא הוא ויתור על עצמי, על מה שנדרש ממני

כדי להביא את המקום שלי,

על מה שאני רוצה- או יותר נכון לא רוצה לעשות-

אבל לא שומרת על הגבולות שלי,

ולכן אני מעדיפה להרגיש צודקת וקורבנית,

ולסבול בתוכי וגם בפועל, ולכעוס ולהיות מתוסכלת,

אבל לקרוא לזה ויתור וצדיקות.

שלא יובן לא נכון- אני חלילה לא נגד נתינה,

הענקה ופרגון בזוגיות, כשזה בא ממקום בריא.

אני הכי בעד שבעולם.

אבל מקום בריא זו נתינה שבאה מרחבות, מרצון טוב, מאהבה.

הדרך להבדיל בין ה2 היא פשוטה.

כשאני עושה משהו ומרגישה אחר כך טוב על הלב, שמחה וסיפוק,

כנראה שזו הייתה נתינה ממקום שבאמת רוצה ומסוגל.

כשאני עושה משהו ומרגישה טינה ומרמור, ותסכול וקורבנות,

כנראה שאני בעיקר חוששת להביא את עצמי,

או להיות במקום גבוה יותר במערכת הזוגית,

ומכנה את זה בשמות נאצלים.

דרך אגב, זה לגמרי לגיטימי שמשהו מפחיד אותי

ואני לא פועלת בצורה האידאלית.

כולנו בני אדם, לכולנו יש לאן להתקדם.

אבל חשוב להיות מודעים למקור הבחירה שלנו,

לשורש שלה, ולמקום שאליו אנחנו מכוונות,

כי לטווח הארוך זה כמובן גורם בעיקר נזק.

קודם כל לעצמנו-

בלב הולכת ומצטברת טינה ומרמור וכעס ותסכול,

ותחושות קשות כלפי הבעל או מי שזה לא יהיה,

שבסופו של דבר גורמות לי להיות כבויה ועצובה,

לחומה של משקעים להיבנות לה בינינו וליצור ריחוק,

ולי לעשות דברים שאני לא באמת רוצה ונכונה,

ובעיקר לוותר על להביא את הלב שלי לקשר.

וחבל ממש

לוותר ולהרוויח יותר-

זה כשעושים את זה מתוך רצון ובחירה ובלב שמח ולא מכורח.

אחרת רק מפסידים יותר

(*) האמור לעיל מופנה לנשים,

בהתאם למבנה הנפש שלהן והעבודה הנכונה עבורן.

אצל גברים הדברים שונים.

למה כל דבר משפיע עלי?

 אז מה הקטע שלי??

למה אני כל כך מושפעת מדברים קטנים ולא חשובים?

למה לעשות מזבוב פיל?

למה האנרגיות שלי כל כך מושפעות מדברים מינוריים

ולא משמעותיים (לכאורה...)??

 

מוזמנת לצפות בסרטון שמסביר בדיוק את הנקודה הזאת:

אם גם לך יש שאלות שיכולות להחכים את כולנו,

אפשר לכתוב כאן בטופס אנונימי,

ובע"ה מדי פעם אעלה סרטונים עם תשובה לשאלות.

 

 מוזמנת להצטרף לקבוצות התוכן השקטות והחדשות שלנו:

בווצאפ, או בפייסבוק :)

 

שבוע טוב וכל הטוב!!

 

באהבה

תהילה

 

להיות הכי שאת

למה אני נשאבת לפלאפון? למה המסכים כל הזמן קוראים לי?

 למה?

למה אני שוב ושוב מוצאת את עצמי בפלאפון,

מבטיחה לעצמי הבטחות,

מחליטה בתוכי החלטות

ומוצאת את עצמי במקרה הטוב במצב של מלחמה מתמדת,

ובמקרה הפחות טוב שוב ושוב מול המסך...?

 

מוזמנת לצפות בסרטון בנושא:

אם גם לך יש שאלות שיכולות להחכים את כולנו,

אפשר לכתוב כאן בטופס אנונימי,

ובע"ה מדי פעם אעלה סרטונים עם תשובה לשאלות.

 

 מוזמנת להצטרף לקבוצות התוכן השקטות והחדשות שלנו:

בווצאפ, או בפייסבוק :)

 

שבוע טוב וכל הטוב!!

 

באהבה

תהילה

 

להיות הכי שאת

איך להתמודד עם קונפליקטים בזוגיות?

הוא חושב שחינוך ילדים צריך להיות עם גבולות ברורים

ובעיני הכלה זה קריטי,

 

הוא חושב שבית מסודר זה לא קריטי,

ומבחינתי אי אפשר לחיות בבלאגן

 

הוא חושב שצריך להיות מחושבים וחסכניים,

ומבחינתי הכסף שלנו כאן כדי שנחיה בנחת ובטוב

 

 

השאלה שלנו הפעם היא איך מתמודדים עם קונפליקט זוגי?

מוזמנת לצפות בסרטון בנושא:

אם גם לך יש שאלות שיכולות להחכים את כולנו,

אפשר לכתוב כאן בטופס אנונימי,

ובע"ה מדי פעם אעלה סרטונים עם תשובה לשאלות.

 

 מוזמנת להצטרף לקבוצות התוכן השקטות והחדשות שלנו:

בווצאפ, או בפייסבוק :)

 

שבוע טוב וכל הטוב!!

 

באהבה

תהילה

 

להיות הכי שאת

איך לאזן בין הצרכים של הילדים והמשימות שלי ושל הבית?

 המטבח והכלים קוראים הצילו,

ובן ה5 מבקש עוד סיפור ועוד סיפור

 

המתבגרת רוצה שוב לעשות ערב עם חברות בבית,

ואת נקרעת בין לאפשר לה לבין השפיות שלך

 

את שואלת את עצמך אם את לא מפספסת כשהילד מגלה קשיים רגשיים,

אבל מרגישה שעוד משהו קטן ואת קורסת סופית...

 

 

השאלה שלנו הפעם היא איך לאזן בין הצרכים של הילדים והמשימות שלי ושל הבית?

מוזמנת לצפות בסרטון בנושא:

אם גם לך יש שאלות שיכולות להחכים את כולנו,

אפשר לכתוב כאן בטופס אנונימי,

ובע"ה מדי פעם אעלה סרטונים עם תשובה לשאלות.

 

 מוזמנת להצטרף לקבוצות התוכן השקטות והחדשות שלנו:

בווצאפ, או בפייסבוק :)

 

שבוע טוב וכל הטוב!!

 

באהבה

תהילה

 

להיות הכי שאת

מאיפה מגיעה האלימות?

 היום כשחזרתי מהעבודה הרדיו ברכב דלק על גל"צ, 

ובתכנית אברי גלעד מעלה מאזינים לדבר על האלימות.

וכל אחד בתורו מסביר ממה האלימות נובעת.

אחד הסביר שהאלימות נובעת מבורות, והאחר הסביר שזה בגלל הרבנים, וכל אחד חיפש לו ומצא אשמים משלו (לרוב מהמחנה היריב כמובן).

ולרגע, היה בא לי לעלות לשידור גם. ממש שקלתי לעשות את זה בפעם הראשונה בחיי, אבל אז נהיה לי ירוק ברמזור, אז לכן אני אגיד כאן מה שרציתי לומר על אלימות, וזה:

בואו נחפש את השורש. מתי המקרה הכי ראשוני של אלימות שאנחנו פוגשים? 

בתור אמא אני יכולה להגיד שהרבה פעמים ילדים קטנים בגיל שנתיים ואפילו פחות, 

כאלה שאני מקווה שעוד קשה להגדיר בורים ולא ממש מכירים רבנים עלולים להכות ולהרביץ. 

מין אינסטינקט כזה מולד, גם בלי לראות אף אחד שעושה ככה.

כי אלימות, זו כידוע סוג של אילמות.

ברגע שיש בתוך ילד קטן שמקנא באחיו התינוק, או שרוצה במבה כל כך ולא קיבל, 

ובאותה מידה גם בנו המבוגרים אנרגיה רגשית, שמחפשת לה מקום לצאת, להתבטא, להתפרק, וזה לא קורה, האנרגיה הזאת עלולה להתבטא באלימות.

כשמדובר בילדים קטנים, או במי שהשפה פחות נגישה לו, זה יהיה במכות או בעיטות או דחיפות.

וכשמדובר באנשים בוגרים יותר, זה יתבטא במילים.

(בתכנית אורי אנחנו ממש מבינים לעומק, ולומדים לזהות איך) כל דיבור נגוע, אם זה ציניות, ביקורת, מרירות, האשמה וכל דיבור שהוא פוגעני הם בעצם לבוש לכאב שלא קיבל מקום, ובמקום לקבל מקום וקשב מופנה כלפי חוץ.

ואדם שמרגיש שקולו לא נשמע, שאין לו מקום, שאין לו ביטוי,

שמרגיש שלא רואים אותו או שמקומו נרמס, באופן טבעי יותר יצבור רגשות קשים, 

וככל שלא יוכל לבטא אותם בין אם בגללו ובין אם בגלל הסביבה, הוא הופך להיות איזשהי פצצה רגשית מתקתקת.

זה פוגש אותי המון גם עם נשים שמנסות לטפל במידת הכעס שלהן.

אני שומעת על דרכים כמו לספור עד 10, לנשום עמוק, לחשוב על חוף ים.

הכעס כמו עוד רגשות לא פוטוגניים, הוא לבוש למשהו עמוק ופנימי יותר. 

לנסות להתעלם, להעלים ולהאלים אותו זה לא יעזור.

מלחמה בכעס עצמו, היא בסופו של דבר מלחמה בסימפטום ולפעמים אפילו בנו עצמנו, שרק משאירה אם לא מעמיקה את נקודת השורש שהצמיחה אותו.

זאת הסיבה שלמרות שמעולם לא הייתי מצביעת עבודה או מרץ, שמחתי עבור הקולות האלה בעם שלי, שיש להם מנהיגות שראויה בעיניהם, שתאפשר להם להשמיע את הקול שלהם.

הדחקה, ורמיסה של קולות, בין במובן האישי שלנו מול עצמנו,

בין במובן המשפחתי והחברתי שלנו מול הסובבים אותנו, ובין במובן הלאומי, מביאה לחויית דחק שמולידה דברים לא טובים.

ואני, כששמעתי את התכנית הזאת, החלטתי בסוף לא לעלות לשידור, אבל בכל זאת להשמיע את מה שבער בי.

תודה שהקשבתם❤️